מי מאיתנו, כילד, לא חיכה בכיליון עיניים לחופש הגדול? חופש מלימודים, חופש מלו"ז צפוף, חופש ממרות...
כולנו אוהבים להרגיש אדונים לעצמנו, אבל לא פעם כשהחופש הזה מגיע אלינו אנחנו הולכים בו לאיבוד.
אנחנו שמחים עם החופש מ... אבל מתקשים לקבל על עצמנו את החופש ל...
כמי שהקימה בשנה האחרונה סטודיו לציור חופשי, אני יכולה להעיד שאני חווה (בהנאה רבה! יש לומר..) גם את החופש מ... (אסטרטגיה ארגונית, מנהל...) וגם את החופש ל... (להעז, ליצור, להתנסות...).
ויחד עם זאת, לא פעם מתגנבת לה תחושה של הצפה. כזאת שאם לא מטפלים בה כראוי עלולה לגרום לשיתוק.
אני מתכוונת לתחושת החופש הבלתי נדלה שמגיעה משפע של רעיונות, של טכניקות, של צבעים, של כלים, של אפשרויות. זה אולי דומה קצת לחרדת הקנבס הריק, אותה הזכרתי בפוסט שדיבר על איך מתחילים לצייר. מה עושים עם כל הטוב הזה? איך בוחרים?
במצבים כאלה של הצפה, מדיטציה עשויה לעזור. באמצעותה אני מתמקדת בכאן ובעכשיו ומקשיבה לעצמי. בדרך כלל זה מספיק. אחרי כמה דקות של מדיטציה הציור זורם.
במקרים אחרים אני משחקת מעין משחק. מטרת המשחק גם היא למקד. למשחק יש כללים, הוא מציב גבולות, אבל זה משחק. ואני קובעת את החוקים (!).
אז הנה כמה רעיונות למשחק שעוזר לצמצם את החופש ולמקד את היצירה. (מומלץ לנסות את זה בבית 😊)
1.לצייר בשחור ובלבן בלבד
2.לצייר בשחור, בלבן ובצבע אחד נוסף (אחר כך אפשר להתקדם לשניים נוספים..)
3.לבחור צבע אחד וליצור ציור מונוכרומטי
4.לפני סיום: לצייר רק באמצעות שאריות הצבע על הפלטה
אני מוצאת שבתוך הגבולות האלה לפעמים קל יותר לממש את החופש.
ואם בחרתי לצייר ציור בשחור ולבן ופתאום ממש בא לי להוסיף לו צהוב? אז אני מוסיפה! מי יגיד לי לא?
כמו שכתוב על אחד הספלים אצלי בסטודיו – רק אני מחליטה עלי!