מתחילים לצייר






יש אנשים שחולמים לצייר. אחרים כועסים על עצמם שהם לא מוצאים זמן לעשות זאת. ואולי אתם, כמוני - אפילו לא חשבתם על האופציה הזאת. כי מי אתם שתציירו? ילדים אתם כבר לא ואמנים בטח שלא... אז מה פתאום?


אם תיקחו רק משפט אחד מהפוסט הזה וזה יהיה המשפט הבא, אני את שלי עשיתי:

כל אחד יכול לצייר!


כל מה שצריך הוא לשכוח את כל מה שלמדתם כמבוגרים ופשוט ליהנות מהמפגש עם הצבע ועם הקנבס. כן, כן, קנבס. ממש כמו "האמנים האמתיים".


אני נהנית מהחופש של לא לנסות לעשות שום דבר. לא להשתדל. לא להתכוון. פשוט לצייר. כמו ילדה. לשחק עם הצבע, עם המברשת (או השפכטל, או האצבעות או כל דבר שאפשר באמצעותו ליצור סימנים על הבד) וליצור מה שבא. רצוי לא לחשוב תוך כדי. לא לנתח.


ציור כזה שבא מבפנים, מהתחושות ומהדחפים הפנימיים שלנו, ולא מנסה לייצג מציאות, הוא ציור מופשט אקספרסיבי. זו חוויה שמי שנהנה ממנה – מתקשה להפסיק. ושם קורים הדברים הנפלאים. בתהליך הזה של ההתמודדות עם הציור המופשט.


רבים מסתכלים על ציור מופשט שמוצג במוזיאון וחושבים לעצמם, בדרך כלל עם לא מעט זלזול, שאפילו הבן הקטן שלהם יכול היה לצייר ככה.

על זה יש לי שני דברים לומר:

  • בהחלט יכול להיות. ילדים עדיין לא מקולקלים, ומבטאים עצמם בקלות רבה באמצעות הציור.

  • כאדם בוגר, יש לנו לא מעט מה ללמוד ולשחרר על מנת שנוכל לצייר ציור מופשט טוב.

החדשות הטובות הן שמי שיתמיד בתהליך בהחלט יוכל לשחרר ולהגיע ליכולות האלה.

החדשות העוד יותר טובות הן שזה תהליך מהנה ומרתק. אז למה לא?