לפני כמה ימים הנחיתי סדנת ציור חופשי ל־40 מורים ממרכז הארץ. חשבתי שהאתגר יהיה הלוגיסטיקה – מספיק מקום לעבודה, פיזור עמדות החומרים כדי שלא ייווצר עומס, ואיך בכלל ישמעו אותי מעל 40 איש. אבל האתגר האמיתי היה במקום אחר. אני מזמינה אנשים לצייר בצורה מופשטת. לא כי יש משהו "נכון" יותר בציור מופשט, אלא כי כשאין צורך שיצא משהו שאפשר לקרוא לו בשם, לרבים מאיתנו קל יותר להשתחרר מהביקורת העצמית, מהתכנון ומהרצון "להצליח". בסוף הסדנה לא הסתכלנו יחד על הציורים. עניין אותי יותר לשמוע על התהליך. היו מי שסיפרו...

כשהגעתי לשלב של בחירת שם לסטודיו שלי, בחרתי באינטואיטיביות ב"ציור חופשי". האמת היא שאפילו לא נתקלתי עד אז במונח הזה – ואולי בדיוק בגלל זה הוא משך אותי כל כך? התנסיתי גם בציור אינטואיטיבי, אבל לא תאמינו – פחות התחברתי אליו. למה? מה ההבדל בעצם? לקח לי שנים להצליח לשים את האצבע על ההבדלים. הרי שתי הגישות עוסקות בציור אישי, אותנטי ומשוחרר. בשתיהן מתייחסים יותר לתהליך מאשר לתוצאה. אז איך הן שונות זו מזו? הציור האינטואיטיבי – הקשבה פנימית הציור האינטואיטיבי מתמקד בהקשבה עמוקה לעולם הפנימי. התהליך...

אני יושבת על שפת הנחל עם מחברת סקיצות פתוחה ומנסה לצייר את מה שאני מרגישה. לא נוף. לא עץ. לא שיח. רק את התחושה של המקום. מאז חזרתי...