מה בין ציור חופשי לציור אינטואיטיבי?

כשהגעתי לשלב של בחירת שם לסטודיו שלי, בחרתי באינטואיטיביות ב"ציור חופשי". האמת שאפילו לא נתקלתי עד אז במונח הזה – ואולי בדיוק בגלל זה הוא משך אותי כל כך?

התנסיתי גם בציור אינטואיטיבי, אבל לא תאמינו – פחות התחברתי אליו. למה? מה ההבדל בעצם?

לקח לי שנים להצליח לשים את האצבע על ההבדלים. הרי שתי הגישות עוסקות בציור אישי, אותנטי ומשוחרר. בשתיהן מתייחסים יותר לתהליך מאשר לתוצאה. אז איך הן שונות זו מזו?

הציור האינטואיטיבי – הקשבה פנימית

הציור האינטואיטיבי מתמקד בהקשבה עמוקה לעולם הפנימי. התהליך מתחיל בהפניית תשומת הלב פנימה ובהקשבה לרגשות, דימויים ומסרים שעולים מתת-המודע.

לא פעם אני מתחילה את סשן הציור שלי (ואת הסדנאות) בתרגול קצר של מדיטציה. אפשר היה לחשוב שזה בדיוק כמו ציור אינטואיטיבי – התבוננות פנימה... אבל זהו שלא.

עבורי, מדיטציה היא התמקדות בכאן ועכשיו. נטרול ביקורת, השוואות וציפיות. אני מתייחסת למדיטציה כאל כלי ארצי ויעיל להתמקדות. נכון שכאשר מתמידים בה קורים תהליכים משמעותיים שנוגעים לנפש, אבל המדיטציה שנעשית לפני סשן ציור יש לה מטרה ברורה ומיידית.

ומה לגבי מחשבות? אותן אני מנסה להשאיר מחוץ לסטודיו ככל האפשר. לתת לזרם היצירה לרוץ ולאפשר לו תנועה חופשיה.

הציור החופשי – הנאה ומודעות יחד

הציור החופשי לא מתמקד ברגשות ולא עוסק בהקשבה לעולם הפנימי. הקו המנחה שלו הוא ההנאה, השחרור והחופש. הוא משוחרר מכללים, אבל יחד עם זאת יש בו גם חלק שכלתני ומודע יותר.

זה בדרך כלל החלק שכרוך בלא מעט תסכול וסבל – החלק שאליו אני לא מגיעה בסדנאות החד-פעמיות שאני מנחה (למה לסבך?). זהו החלק העוסק בבחינת הקומפוזיציה, ההרמוניה הצבעונית, ערכי הצבע ועוד. החלק של קבלת ההחלטות המודעת.

בהקשר הזה אני מתחברת מאוד לאמירה של פיקאסו: "יש להכיר היטב את הכללים כדי לדעת איך לשבור אותם."

לפעמים פורצת כללים, לפעמים לא

כך אני מרגישה עם הציור החופשי. לפעמים הציורים שלי "עומדים בכללים" ולפעמים פחות. אבל אני כן שואלת את עצמי בשלב מתקדם ביצירה אם אני אוהבת את התוצאה. אם לא – היא לא גמורה מבחינתי. למה לבזבז קנבס טוב על ציור שאני לא אוהבת?

במקרה כזה אני פשוט משחררת מהציור וממשיכה לשחק. וליהנות.

מה דעתכם? איזו גישה מדברת אליכם יותר? אשמח לשמוע על החוויות שלכם עם ציור חופשי או אינטואיטיבי.