על ביופידבק, מדיטציה וציור חופשי

לפעמים, תובנה משנה חיים מגיעה ממקום בלתי צפוי לחלוטין. עבורי, זה קרה במהלך טיפול לכאב כתף, כשגיליתי את הקשר המפתיע בין מדע, אמנות ומדיטציה.

הטיפול המפתיע

הגעתי לטיפול ביופידבק בגלל כאבים בכתף. חשבתי שאולי זה בכלל קשור לסטרס הלאומי. המטפל חיבר חיישנים לאצבעותיי, והתחלנו בניסוי פשוט: גרף על המסך שיורד כשאני נרגעת ועולה כשאני מתוחה. פשוט וברור, חשבתי לעצמי, לא מאוד מפתיע.

הדג והגביע

ואז הגיע החלק המעניין. המטפל הנחה אותי לצפות בדג שעובר מטמורפוזות, כשהמטרה היא "לקחת את הגביע". לא הבנתי בדיוק למה הוא מתכוון, אבל זרמתי. על המסך הופיע דג מצויר חמוד, ששחה, הפך לבת ים, יצא מהמים ולקח את הגביע. "זהו?" תהיתי לעצמי, "זה היה קל מדי."

המטפל העלה את רמת הקושי, אבל גם אז "לקחתי" במהירות את הגביע. כשהוא שאל אותי מה עשיתי כדי להצליח כל כך מהר, עניתי בתמימות שלא ניסיתי להצליח בכלל. בפעם הראשונה הייתי פשוט סקרנית לראות למה הדג יהפוך, ובפעם השנייה נהניתי לצפות בתהליך השינוי.

התובנה המפתיעה

ברגע שאמרתי את זה בקול, הבנתי - זה בדיוק מה שקורה בציור החופשי! כשאני מגיעה לסטודיו עם כוונה לצייר משהו "טוב", זה בדרך כלל מסתיים בתסכול. אני מגיעה לשלב שבו הציור נראה לי ממש רע, ועוזבת בתחושת ייאוש או במקרה הטוב, בהבנה שזה רק שלב בתהליך.

לעומת זאת, כשאני מציירת בקלילות, סתם כדי לנסות טכניקה או צבע חדשים, אולי אפילו על משטח "יד שנייה", דווקא אז קורה משהו מפתיע ומרענן. במצבים האלה יכולים להתרחש מפנים ביצירה, התפתחויות מרתקות.

המפתח: להיות, לא לנסות

זה כל העניין - לבוא ממקום של סקרנות, להתבונן ברגע, כמו במדיטציה. לא "לנסות" אלא פשוט "להיות". בנינוחות, בפשטות, מבלי לכוון ומבלי לתכנן. זו תובנה שידעתי ברמה מסוימת, אבל לראות אותה מוכחת מדעית, עם חיישנים, גרפים ודג... זה היה רגע של הארה.

הרגשתי שזכיתי בגביע האמתי - תובנה עמוקה על היצירתיות והחיים. עכשיו, כשאני ניגשת לקנבס, אני מנסה לזכור את הדג הזה ואת התחושה של סקרנות טהורה. זה לא תמיד קל, אבל כשאני מצליחה - הקסם קורה.