מה בין אמנות ליצירה?

פעם היה מקובל לחשוב שאמן הוא מי שהממסד האמנותי הכריז עליו ככזה. הממסד האמנותי הוא בעלי הגלריות והאוצרים אשר קיבלו, או לא קיבלו, את האמן ואת יצירתו להיכל עליו הם מופקדים.

איזה מזל שכמו בהרבה תחומים אחרים, גם בתחום הזה, הגבולות נפרצים. הרשתות החברתיות פתחו בפני אמנים את האפשרות להציג את עבודותיהם בעצמם, ללא הצורך בתיווכו של הממסד האמנותי. אז נכון, אמן שמשאת נפשו היא להיכנס להיכל המוזיאון או הגלריה, יצטרך לעבור את הדרך הזו, אבל מי שהיצירה היא משאת נפשו, מי שלהגיע אל אנשים שיאהבו את עבודתו היא משאת נפשו, יכול בהחלט לעקוף את המשוכה הזאת. אמן כזה יכול ליצור ולפרסם את יצירתו ברשתות החברתיות, שם יוכל לקבל את החשיפה הנחשקת.

אבל יותר מזה, מי אמר שצריך להיות אמן בשביל ליצור?

לאחרונה התפתחה שיחה ביני לבין מי שאותה אני מלווה מזה כשנתיים בתהליך היצירה שלה. לא פעם היא התוודתה בפני עד כמה משמעותי עבורה התהליך אותו היא עוברת מאז החלה לצייר ציור חופשי. במסגרת התהליך, באמצעות הסקרנות הטבועה בה, התוודעה להנאה ולתסכול שמלווים את תהליך היצירה, גילתה חלקים בעצמה וחוותה תחושה של מסוגלות ושל סיפוק. כשהיא נוכחת ביצירה היא חשה מחוברת לנביעה, ויחד עם זאת, היא אומרת, זה לא בוער בה. היא לא רואה את עצמה כאמנית. לתפיסתה, אמן הוא מי שהיצירה בוערת בו.

אני מסכימה, אמן הוא מי שהיצירה גורמת לו להתרוממות רוח כזו שבלעדיה החיים נראים דלים. אמן הוא מי שימצא כל דרך ליצור, גם אם לתקופת מה יהיה זה ערוץ יצירה שונה, ואולי (גם על זה אין קונצנזוס) ישאף לחשוף את יצירתו לעולם.

אך מה אם היצירה לוקחת לעיתים לכיוונים שלא נחשבים "אמנות"?

לעיתים, נסיבות חיינו מונעות מאיתנו לעסוק בתחום המרכזי אליו נועדנו, אבל היצירה לא גוועת. היא מופיעה בדרכים רבות ומגוונות. אני מכירה את זה היטב. לא סתם הלכתי ללמוד אמנות. אבל נסיבות חיי הובילו אותי למקום אחר ובמשך כ-20 שנים לא עסקתי באמנות. יחד עם זאת, לא הפסקתי ליצור: כתיבה והפקה של חוברות להדרכה עצמית, כתיבת ספר לילדים, הפקה ואוצרות של תערוכת אמנות, אירועים קהילתיים ועוד. כהורים לילדים אנחנו עוסקים לא מעט ביצירה אך לא תמיד מודעים לכך. ואכן, לא ראיתי את עצמי כאמנית. האמת? למרות שבשלב הזה כבר ציירתי מספר שנים, אלמלא נאלצתי לפתוח במסלול קריירה חדש, לא נראה לי שהייתי רואה את עצמי ככזאת לעולם.

אז איך בכל זאת?

ברגע שהייתי צריכה להגדיר את עצמי מחדש, הבנתי שאני אמנית. אני מקדישה את חיי ליצירה, אני רואה בציור - תהליך. אני לא מתחשבת בדעתם של אחרים ומתמקדת רק במה שהציור עושה לי. אני לומדת ומתפתחת מתוך התובנות שצצות ועולות בי לנוכח היצירה שלי, בעצמי. אז להבנתי כל אלה הופכים אותי לאמנית.

ההגדרה שלי כאמנית התהוותה ברגע שנדרשתי לה. כל עוד לא היה בה צורך, לא חשבתי על כך אם אני אמנית או סתם מישהי שמפיקה הנאה מציור ורואה בו תהליך מרתק של התפתחות אישית. פשוט יצרתי, נהניתי והתפתחתי.

היצירה היא המהות. כל היתר הן הגדרות שבמקרה של מי שאינו נדרש להגדרה עצמית מטעמים מקצועיים - אינן רלוונטיות. הרי אמן לא יפסיק ליצור אם לא יתקבל להיכל התהילה של מוזיאון זה או אחר. תהליך ההתפתחות האישי והאמנותי שלו יימשך עם, ובלעדי, התהילה. כך בדיוק יקרה גם למי שעסוק ביצירה ולא מכנה עצמו אמן.

מה שחשוב הוא תהליך היצירה.

* פרטים על הציור המופיע בראש העמוד