"שעון חושך" - כך קראה חברה בטעות פרוידיאנית לשעון החורף, אליו עברנו לפני כמה ימים. ואכן התחושה היא שבבת אחת יש יותר חושך בחיינו.
פעם המעבר הזה היה משרה עלי תחושת דכדוך, הייתי מצהירה בביטחון שאני "אדם של קיץ". עם השנים גיליתי שאני אוהבת גם את החורף (כשאני לא קופאת מקור), ובוודאי את עונות המעבר. היום אני מבינה שמה שאני אוהבת הוא את העבודה שיש שינוי.
גם בציור אני חווה את המעברים האלה בין אור לחושך. לפעמים הם הדרגתיים ולפעמים, כמו שקרה השבוע עם המעבר לשעון חורף – הם קשוחים, או - משמעותיים יותר.
בדרך כלל אנחנו מתחילים מקנווס לבן ואט אט אנחנו מכהים אותו. בצבעי מים זה מסלול בכיוון אחד ואין דרך חזרה. אני לא אוהבת שאין דרך חזרה. צבעי אקריליק הרבה יותר טולרנטיים ומאפשרים לצייר בהיר על גבי כהה, וזו אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת אותם. ובכל זאת הציור יהיה יותר כהה מהלבן איתו התחלנו.
רבים מוצאים את הצבע השחור (החושך המוחלט) מאיים ונמנעים מלהשתמש בו. אני מוצאת שיש בו משהו דרמטי ועוצמתי ואני אוהבת לעשות בו שימוש (על אף שבדרך כלל אני מוסיפה לו גם פיגמנטים אחרים).
בעיני, אחד המדדים לחופש בציור הוא היכולת לעבור מבהיר לכהה (ולהיפך) בצורה נחרצת, לא מתנצלת ולא מתפשרת.
שמתם לב מהו המקום הראשון אליו נמשכת העין, בהתבוננות ביצירה?
במידה שיש כזה, זה יהיה מקום המפגש בין הבהיר ביותר לכהה ביותר בציור. שם השינוי הכי מורגש. בדרך כלל זה המקום העוצמתי ביותר בציור. לכן כנראה, נדרשת מידה של תעוזה ליצור את המפגש הזה, ולשם כך נדרש חופש.
למי שמתקשה בכך אפשר לצייר רק בשחור ובלבן (או בשני גוונים ניגודיים אחרים), על אף שאפשר ליצור באמצעותם לפחות 50 גוונים של אפור 😊 הרי שיקל עלינו לייצר מפגש דרמטי בין שחור ללבן.
כבר אמרתי שאני אוהבת שינויים, ובציור, לדעתי, הם אלה שעושים אותו מעניין. לכן שווה להתנסות בכל דרך שתאפשר לנו ליצור את השינויים האלה בציור.
Comments