ציור חופשי

תמר ארבל-אלישע

ליצור את הדרך  שלך

הי, אני תמר,

אמנית ויוצרת, בוגרת המדרשה לאומנות.

אני מציירת ציורים שבאים מהבטן. בלי מודל ובלי נוף. פשוט נהנית מהצבע, מהחומר ומהמגוון האינסופי שהציור מאפשר.

בשבילי ציור הוא חופש. הוא מקום בו ניתן (ואף רצוי!) למרוד, לאתגר את המסגרת, להביא לידי ביטוי את העוצמות שבי, לעשות ממש, אבל ממש, מה שבא לי. זה יכול להשתנות מיום ליום, מרגע לרגע.

חופש הוא לב היצירה

הציור החופשי מחולל בי שינוי. הוא מאפשר לי ביטוי חסר מעצורים ומציע מקום בו אני יכולה להתפתח ופשוט להיות. בלי שיפוטיות. עם הרבה אהבה וקבלה עצמית. הציור ממלא אותי באנרגיה, בצבע ובתשוקה לחיים. לכאן ולעכשיו.

את החוויה הזאת בדיוק אני רוצה להעביר הלאה.

אני מזמינה אותך לסטודיו שלי

סטודיו לציור חופשי, שממוקם בחצר וותיקה בבנימינה, הוא מקום למי שרוצה להתעורר לחיים.

אם יש בך סקרנות ומוכנות להתחיל ללכת, מבלי לדעת לאן, להעז לראות את האמת שבתוכך. אם יש בך רצון לגלות או להמציא את עצמך מחדש, להתנסות, לשחק וליצור, בדרך שהיא ייחודית רק לך –

סטודיו לציור חופשי הוא המקום בשבילך.

* לא נדרש ניסיון בציור. צריך רק רצון (וקצת נחישות...)

תמי 

אל תמר הגעתי כשהיא פתחה לי את הדלת, ממש כך! הגעתי לכוס תה ונפעמתי מהציורים שלה. ואז היא אמרה לי : גם את יכולה. גיחכתי בנימוס ואמרתי בנחישות :אין מצב. 
בטבעיות, כשמשהו חדש, מפחיד ולא מוכר, אני הודפת אותו מיד. 
ואז נסעתי ברחוב וראיתי שמישהו זרק קנבס חדש וחשבתי - הנה הסימן שלי. העמסתי אותו והגעתי לתמר. 
מאז אני מציירת פעם בשבוע, מתמוגגת ועפה על עצמי. כל הבית שלי מקושט בציורים שהם בדיוק לטעמי. 
אני מבשילה תוך כדי התנסות, למידה, נפילה, התרגשות, אכזבה, אושר, סיפוק, שמחה, ובעיקר תעוזה. לחוות עוד חוויות, 
לייצר עוד חיבור פנימה לנביעה שלי. משמעות שמשנה מציאות.

אומרים עלי

יעל 

כשחשבתי מה ארצה לתלות על קיר המשרד שלי, הקיר שאני רואה מול העיניים שעות ארוכות מדי יום, היה לי ברור שזה חייב להיות משהו שהוא מאוד ״אני״. בתזמון מופלא הגיעה שיחה עם תמר, ופתאום הבנתי שהיא תדע בדיוק איך להביע, בלי שאצטרך להסביר, את מה שאני רוצה. שם הקוד שהוחלף בינינו היה ״התמונה עם השושנה״ וזה הספיק. כעבור כמה שבועות הגיעה האינטרפטציה של תמר, אחות של אבא שלי, שנהרג כשהייתי בת שנה וחצי, לתמונה שלו ושלי עם שיח שושנים בגינה. אין ספק, יותר ״אני״ מזה לא יכול להיות. מתרגשת בכל פעם מחדש להרים עיניים לקיר שמולי...