הי, אני תמר,
בשבילי ציור הוא חופש.
הגעתי אליו כשעוד עבדתי כשכירה. פתאום התעורר בי החשק ליצור. אחרת. כמו שאף פעם לא יצרתי. בלי להסתכל על שום דבר. בלי לנסות. בלי להשתדל. פשוט לשחק בצבע.
עשיתי את זה בסתר. זה היה שחרור שקשה לתאר.
קיבלתי מסגרת לעשות בה כל מה שאני רוצה. רק אני מחליטה עלי.
מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר מאשר "סתם לצייר". זו הייתה תחילתו של תהליך אינסופי ומרתק של הליכה אל הלא נודע, של גילוי עצמי.
זאת אולי נשמעת קלישאה, אבל וואו, כמה שזה היה עוצמתי!
כארבע שנים מאוחר יותר, כשפוטרתי במפתיע מעבודתי, כבר הייתי מוכנה לבלתי צפוי.
קיבלתי הזדמנות שאסור היה לי לפספס - להמציא את עצמי מחדש.
הציורים שלי, והסדנאות השונות שאני מעבירה, מנסים להעביר את המסר הזה של השחרור.
בשבילי ציור הוא חופש. אולי גם בשבילכם?
השכלה אמנותית:
2015 - 2016 אוצרות, סמינר הקיבוצים
1990 – 1994 המדרשה לאמנות רמת השרון
1988 - 1989 צילום, קמרה אובסקורה
תערוכות:
2023 תערוכת יחיד - ציור חופשי, ספריית זכרון יעקב. אוצרת: רויטל סילברמן גרין
2022 תערוכה קבוצתית – יוצרים 100אהבה, חוצות בנימינה
2022 תערוכה קבוצתית – אל הבית וממנו, מדרחוב זכרון יעקב. אוצרת: רויטל סילברמן גרין
2022 תערוכת יחיד – סיפור בהמשכים, ספריית בנימינה
2021 תערוכה קבוצתית – נחל תנינים, חוצות בנימינה
2021 תערוכה קבוצתית – פנטזיה, מציאות וחלום, היכל אמנויות הבמה, הרצליה אוצרת: גליה שכטר
2021 תערוכה קבוצתית – יוצרים מקום, זכרון יעקב. אוצרת: רויטל סילברמן גרין
2017 אוצרת "תהודת זהות" – תערוכת חוצות קבוצתית
1994 הכל מים, המדרשה לאמנות, רמת השרון
יעל
כשחשבתי מה ארצה לתלות על קיר המשרד שלי, הקיר שאני רואה מול העיניים שעות ארוכות מדי יום, היה לי ברור שזה חייב להיות משהו שהוא מאוד ״אני״. בתזמון מופלא הגיעה שיחה עם תמר, ופתאום הבנתי שהיא תדע בדיוק איך להביע, בלי שאצטרך להסביר, את מה שאני רוצה. שם הקוד שהוחלף בינינו היה ״התמונה עם השושנה״ וזה הספיק. כעבור כמה שבועות הגיעה האינטרפרטציה של תמר, אחות של אבא שלי, שנהרג כשהייתי בת שנה וחצי, לתמונה שלו ושלי עם שיח השושנים בגינה. אין ספק, יותר ״אני״ מזה לא יכול להיות. מתרגשת בכל פעם מחדש להרים עיניים לקיר שמולי...
גדי
את העבודות של תמר ראיתי בתערוכה קבוצתית בזכרון יעקב. שני הציורים מיד משכו את עיניי ומצאתי עצמי חוזר אליהם כמה פעמים במהלך ״שיטוטי״ בין העבודות השונות.
שנים רבות שאני מתעניין באומנות, משוטט בין גלריות (בעיקר באסיה ובאוסטרליה בהן אני מתגורר מעל שני עשורים) ולעיתים קרובות קונה עבודות שאני אוהב ומתחבר אליהן.
החיבור המידי לציורים שימח אותי והתזמון היה מופלא שכן בני הבכור עבר להתגורר בניו יורק ומיד החלטתי לקנות אותם, כדי שאחד מהם יעבור איתו לניו יורק, והשני יחזור איתי לסידני, אוסטרליה.
החיבור הברור והמוחלט בין הציורים, רק הוסיף כפל משמעות לכך שלמרות ששני הציורים יהיו רחוקים מאוד זה מזה, הקשר ביניהם, כמו הקשר ביני לבין בני, לעולם יתקיים.
גם היום, כשמבטי פוגש בציור של תמר בסידני אני חושב מיד על חלקו / חלקי השני בצד האחר של העולם.
_edited.jpg)
תמי
אל תמר הגעתי כשהיא פתחה לי את הדלת, ממש כך! הגעתי לכוס תה ונפעמתי מהציורים שלה. ואז היא אמרה לי : גם את יכולה. גיחכתי בנימוס ואמרתי בנחישות :אין מצב.
בטבעיות, כשמשהו חדש, מפחיד ולא מוכר, אני הודפת אותו מיד. ואז נסעתי ברחוב וראיתי שמישהו זרק קנבס חדש וחשבתי - הנה הסימן שלי. העמסתי אותו והגעתי לתמר.
מאז אני מציירת פעם בשבוע, מתמוגגת ועפה על עצמי. אני מבשילה תוך כדי התנסות, למידה, נפילה, התרגשות, אכזבה, אושר, סיפוק, שמחה, ובעיקר תעוזה. לחוות עוד חוויות, לייצר עוד חיבור פנימה לנביעה שלי. משמעות שמשנה מציאות.
