את העבודות של תמר ראיתי בתערוכה קבוצתית בזכרון יעקב. שני הציורים מיד משכו את עיניי ומצאתי עצמי חוזר אליהם כמה פעמים במהלך ״שיטוטי״ בין העבודות השונות.
שנים רבות שאני מתעניין באומנות, משוטט בין גלריות (בעיקר באסיה ובאוסטרליה בהן אני מתגורר מעל שני עשורים) ולעיתים קרובות קונה עבודות שאני אוהב ומתחבר אליהן.
החיבור המידי לציורים שימח אותי והתזמון היה מופלא שכן בני הבכור עבר להתגורר בניו יורק ומיד החלטתי לקנות אותם, כדי שאחד מהם יעבור איתו לניו יורק, והשני יחזור איתי לסידני, אוסטרליה. 
החיבור הברור והמוחלט בין הציורים, רק הוסיף כפל משמעות לכך שלמרות ששני הציורים יהיו רחוקים מאוד זה מזה, הקשר ביניהם, כמו הקשר ביני לבין בני, לעולם יתקיים.
גם היום, כשמבטי פוגש בציור של תמר בסידני אני חושב מיד על חלקו / חלקי השני בצד האחר של העולם.