אנחנו נוטים לחשוב שקל וטוב יותר לחיות עם אנשים שהם כמונו. אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהם יבינו אותנו יותר, שההעדפות שלהם יהיו זהות, שיהיה לנו קל יותר לתקשר איתם. מי שמכיר אותי ואת השותף שלי לחיים, יודע שאנחנו רחוקים מלהיות דומים. ובאמת יש את האמרה הזו שניגודים נמשכים.
יכול להיות שאילו בחרתי מישהו שדומה לי יותר הוא היה מבין אותי יותר, שההעדפות שלנו היו דומות יותר ושהתקשורת בינינו הייתה טובה יותר. יכול להיות. לא בטוח. אבל מה לגבי קצת עניין? מה לגבי כל אותם דברים שיש בו ואין בי? מה לגבי כל אותן תכונות בי שלא יזיק להן לקבל איזה איזון (ולהיפך)?
כשאני מסתכלת על הילדים שלנו אני מבינה שבחרתי נכון. הם זכו לגדול לצד הורים שהם גם וגם. גם סדר וגם בלגן, גם ספונטאניות וגם תכנון, גם רצינות וגם השתטות, והרשימה עוד ארוכה.
גם בציור ניגודים יוצרים עניין ואיזון.
פיקאסו אמר, וכמובן גם צדק, שעל מנת להיות אמן טוב עליך ללמוד את הכללים היטב בשביל שתוכל לשבור אותם. אז אני הולכת להגיד פה משהו שאפשר יהיה בקלות למצוא לו גם ראיות סותרות. ברור. אבל לא יזיק לשים אליו לב. לא פעם הוא עשוי לעזור לנו לייצר עבודה חזקה יותר.
אז כאמור, ניגודים יוצרים עניין בציור, וגם איזון. אם כל מרכיבי הציור היו דומים הציור היה חסר עניין. ציור הופך להיות מעניין כשניגודים משיקים בו זה לזה.
הדבר הראשון שהעין נמשכת אליו הוא ניגוד במידת הכהות (הערך) של הצבע. אם נציב בסמיכות זה לזה את הכהה ביותר והבהיר ביותר בציור, העין תימשך מיד לשם. היה מי שאמר "אי אפשר לקבל אור, ללא החושך בו הוא יכול לזרוח".
הציור יהפוך לדרמטי יותר ולמעניין יותר, אם יהיו בו ניגודים שיבואו לידי ביטוי באופנים שונים. ניגוד הוא לא רק בערך הצבע.
עשיתי לעצמי פעם רשימה ארוכה של ניגודים אפשריים בציור. גדול-קטן, קו-כתם, צבע דל-צבע רווי, חד-רך, יבש-רטוב.... זה תרגיל מעניין שעשוי לעזור לנו לפתח את הציור שלנו לכיוונים חדשים.
מומלץ.