לא מזמן הגיעה אלי לסטודיו נערה, לסדרת מפגשי ציור חופשי.
המפגשים והשיחות איתה העצימו אצלי את ההבנה עד כמה מורכב המונח "חופש".
ציור טוב הוא ציור שנוצר מתוך חופש. כשאני משוחררת וחופשיה, הציור כמו זורם מתוכי. לא מתעכב, לא לחשיבה ולא להבנה. הוא פשוט קורה. בדרך כלל הוא מלווה בפרץ של אנרגיה (גם אם הגעתי לסטודיו בתחושה אחרת...). לעומת זאת, כאשר אני "חסומה", כשיש לי עכבות וחששות – זה פשוט לא עובד. מרגיש תקוע.
אז מהו אותו חופש? חופש ממה?
להבנתה של אותה נערה (והיא לא היחידה, יש לומר...) חופש הוא היכולת לעשות בדיוק מה שהיא רוצה (ומי אני שאבקר אותה על זה, כשאני שותה מהספל שלי, עליו כתוב באותיות של קידוש לבנה: "רק אני מחליטה עלי"??).
אבל אז מתברר שמה שהיא רוצה זה לצייר בעיפרון ואחר כך לצבוע מבלי לצאת מהקווים. זה בהחלט יכול להתפתח לסגנון אישי משלה. וזה הרי מה שאני רוצה. שכל אחד יפתח את הסגנון האישי שלו...
העניין הוא שאני גם רוצה שמי שמגיע אלי לסטודיו יחווה את מה שהמקום מאפשר: מגוון חומרים ומגוון כלים, ואפשרות ללכלך ופשוט לא להיות מוטרד מדבר.
במצב כזה בולטות שתי גישות: האחת שרואה במפגש הזדמנות לצלול לעצמך ולצייר כמו שבא לך (ואני, כמנחה אולי אפילו מפריעה 😊) והשנייה שרואה במפגש הזדמנות להכיר דברים חדשים, להתנסות, לשחק. בראשונה הסקרנות היא פנימית ובשנייה חיצונית. מי קובע מה עדיף?
הרגשתי שאני מאבדת אותה. החלטתי לזרום איתה ורק לוודא שהיא תיהנה. הרי רק מתוך הנאה יבוא הרצון להמשיך.
אבל בסתר ליבי קיוויתי שהיא תגלה גם קצת סקרנות כלפי דברים חדשים. שתיפתח להתנסויות חדשות. שתרחיב לעצמה את מגוון האפשרויות לבחירה, כך שבפעם הבאה שתצייר – תוכל לבחור להשתמש בכלי שונה או בטכניקה אחרת.
אז הבנתי. חופש הוא היכולת לבחור. הוא חוסר התלות במה שאחרים יגידו וחוסר התלות באי ידיעה.
חופש הוא שחרור מאחרים אבל גם בעצמי.