שמתם לב שציור מורכב מכתמים ומקוים? שמתם לב כמה הקו משמעותי? גם אם הוא עדין, הוא משמעותי. לפעמים הוא משמש כשלד לקומפוזיציה, לפעמים הוא מוסיף עניין רק במבט מקרוב, אבל בכל מקרה יש לו עוצמות.
כשרק התחלתי לצייר היה לי קשה ליצור קו. איכשהו כתמים זרמו לי בקלות רבה יותר. אולי כי אפשר "למרוח" אותם בקלות רבה יותר. קו נתפס אצלי כמשהו נחרץ. כאילו שליצור קו, יש צורך ביותר אומץ. במידה רבה אני חשה כך גם היום, אבל איכשהו היום זה בא לי יותר בקלות.
איך זה קרה? התעקשתי. לא ויתרתי לעצמי. הרי בקלות יכולתי לזרום עם זה ולצייר ציורים נטולי קוים. אף אחד לא אמר שחייבים קו. אבל אצלי זה לא עובד ככה. אני מאמינה שכשמשהו מעניין אותי אבל קשה לי - זו לא סיבה לוותר עליו אלא להיפך.
וזה עבד. שוב ושוב יצרתי קוים. על ניירות טיוטה, על קרטונים, ובהמשך גם על קנבסים. ציירתי קוים באמצעות פחם, עיפרון, צבעי פסטל ומכחולים דקים הטבולים בצבעי אקריליק או בדיו. מכל הבא ליד. בתחילת הציור ובסופו.
האמת היא שזה עבד לי כל כך טוב שהיום קוים ממש עוזרים לי, לא פעם, לצאת ממצב של תקיעות. אני יוצרת קו והוא משמש לי דרך להמשך.
ממש כמו אהרון והעיפרון הסגול. זוכרים?